פרסומות משנות השישים והשבעים.
בפרסומת זו משנות ה-70 אוסם מציגה מציאות מפעם: הגבר צריך לצאת ולפרנס והאישה צריכה לחכות לו בבית, לבשל ולנקות לו. בפרסומת זו רואים מציאות שבה האישה צריכה להישאר בבית ולעשות עבודות בית שכדי שהגבר יחזור יהיה לו אוכל ובית מסודר. בפרסומת זו יש שימוש בסיסמה "זה טוב זה אסם" כדי לשכנע את הציבור לקנות את המוצר הזה.
בפרסומת זו אנו רואים אישה מנסה לפתוח בקבוק כשמתחת כתוב: "אתה מתכוון שגם אישה יכולה לפתוח את זה?". בפרסומת זו האישה מוצגת כחלשה שלא מצליחה אפילו לפתוח בקבוק.
בתמונה זו ניתן לראות כאישה כאובייקט מיני בלבד מאחר והרגש וצומת הלב מופנות למכונית.
"אם בעלך יגלה אי פעם"- בתמונה זו ניתן לראות שהאישה תלויה בגבר והיא צריכה לדווח לו כל מה שהיא עושה, ואם היא תעשה משהו ולא תגיד לו הוא ירביץ לו.
"נחמד שיש אישה בבית "- הבעל דורך על האישה ומתייחס אליה כאל חפץ כמו שטיח
שדורכים עליו.
מדיח כלים מאפשר לאשתך לבוא לסלון.
שוב ניתן לראות שמקומה של האישה הוא אך ורק במטבח ואם לא היה את המדיח היא לא הייתה יכולה לבוא לסלון.
השף עושה הכל חוץ מלבשל"- כאן ניתן לראות שגברים יכולים לעשות הכל אבל חוץ מאפייה ובישול שזהו תפקידה של האישה.
בפרסומות זו רואים את הגבר יושב על ספה עם ידיים שלובות מעל הראש ומחכה שהאישה שלו תגיש לו את האוכל עד לפה. זה מעיד על כך שהגבר משתמש באישה רק לצרכיו האישיים ולא לשום דבר אחר,האישה רק משרתת אותו.
כאן ניתן לראות שהפרסומת מיודעת רק לנשים. הנשים נתפסות באופן טבעי כאלה שמכבסות ותולות כביסה ולא הגברים ולכן אין פה פנייה לגבר. בנוסף יש כאן חיפצון של שם המוצר שנקרא "זיוה" שמראה בפרסומות שאם היא תשמש ב"זיוה" היא תכבס יותר מהר.
פרסומות משנות ה-2000
בפרסומת הבאה משנת 2015 יש שימוש בסיסמה: "תגיד תודה שאתה גבר", שימוש בהפתעה (אני לבד) והגזמה (ריצה כדי לא לשבת בפינה), שילוב הומור כדי לשכנע את הצרכן לקנות את המוצר שאותו מפרסמים.
בפרסומת הראשונה מדוברת על עוד בדיחה המבוססת על האמונה הטפלה לפיה מי שיושבת בפינת שולחן לא תתחתן 7 שנים. הנשים הנכנסות אל הפאב מוצגות כמי שכל חפצן להתחתן, ולשם כך הן מוכנות לריב ביניהן ולפגוע זו בזו כדי לתפוס את המקום שאינו בפינה. הגבר, לעומתן, חף מדאגות – מגיע ומתיישב ללא כל התלבטות בפינת השולחן. ואז מופיעה הכתובית "תגיד תודה שאתה גבר". הפרסומת הזו מבזה נשים מכיוון שהיא מציגה אותן ככאלו שרק חושבות על חתונה ושמוכנות לעשות, כולל לריב עם החברות הקרובות, בשביל שלא יצא סיכוי שישבו בפינה של השולחן.
בפרסומת השנייה אנו רואים משחק כדורגל נשי, כאשר יש שחקנית שצועקת שהיא לבד (בכוונה שיעבירו לה את הכדור), לאחר כמה צעקות היא מתחילה לבכות והמשחק נעצר וכל השחקניות הולכות לחבק אותה. בסוף רואים שזה שודר בבר, חבורת גברים יושבים ושותים בירה. בסוף יש את הכתובת "תגיד תודה שאתה גבר". בפרסומת זו הנשים מוצגות כחלשות, ותלותיות בגברים ושאם אין למישהי גבר בחייה היא "לבד".
הפרסומת מציגה בחורה המגיעה לפגישה בבית משפחת בן זוגה. היא נשאלת האם היא אוהבת מילקי, ובתשובה היא שואלת: "האם יש גולד?". תשובתה מובילה את בני המשפחה לדמיין בבהלה את השתלטותה של הבחורה על ההון המשפחתי, ועולה חשש מבחורה רודפת-בצע, העסוקה רק בקניות ובהנאות החיים, שמתכננת כבר את סידורי החתונה, ויש להיזהר מפניה ולערוך הסכם ממון שמא תנגוס בהון המשפחתי. פרסומת זו מציגה בחורות צעירות – לכאורה כל עיסוקן הוא בכסף וחיפוש אחר בעל עשיר שיוכל לספק להן רמת חיים גבוהה. למרות היותה של הפרסומת קצבית, משפחתית וחביבה לכאורה, הרי שמדובר במעטפת למסרים סטראוטיפים המועברים באופן סמוי, הפוגעים בכבודן של נשים.
בפרסומת זו יש שימוש בהומור ומוזיקה בכדי לשכנע את הציבור לרכוש את המוצר.
הפרסומת "מאליס"- מקבעת ומחזקת סטריאוטיפיים לגבי נשים אשר, לכאורה, רק רבות ומתחרות אחת עם השנייה. הפרסומות אלימה ועושה שימוש באלימות כדרך לגיטימית להשגת מטרות – על מנת להכין את פני הנשים לטיפול הן מכות זו את זו. במהלך הפרסומת מסתבר שהיה רצון של נציגי החברה באמת להשתמש רק בפנים שלהם לנסות את המוצר – מסיכת הפנים. כלומר, הפרסומת גם רואה בפנים של נשים חפץ שניתן להשתמש בו לצורכיהם
בתחילת הפרסומת, "עוף טוב"-, רואים את האמא עומדת במטבח עם שמלה קצרה,עומדת על עקבים ותוך כדי מנקה ומסדרת. לאחר מכן ניתן לראות את האישה מוצגת כאישה קרייריסטית שעושה עוד משהו בחיים שלה חוץ מהמטבח, אך לאחר מכן ניתן לראות כי הפרסומת מטעה את הצופים והאישה חוזרת למטבח לבשל ולסדר.
בפרסומת " תפוזינה" האישה מוצגת כאובייקט מיני, לכל מקום שהיא הולכת אף לא זוכר מאיפה הוא מכיר אותה רק לאחר שהיא נכנסת למים,החולצה שלה נרטבת ,והופכת לשקופה רואים לה את החזה, כולם פתאום נזכרים מאיפה הם מכירים אותה. בפרסומות זו יש התייחסות רבה לאישה כאל חפץ שזוכרים אותה רק בגלל משקה כלשהו ולא כאישה רגילה.
דוגמא לפרסומת משנת (2013)שמציגה את הצד השני כחלש ושהגבר הוא הוא השולט. בפרסומת של "מי עדן",רואים את בר רפאלי מככבת על עמדת" שטיח השיש",שהיא מדגישה באמצעות גופה תנועות סקסיות ובגוף אידאלי שהלבוש מדגיש אותו.ניתן לראות בפרסומת שהגבר רואה אותה ובוחר שלא להתייחס אליה וללכת קודם להתלבש,לאכול,לשבת לקרות עיתון ורק אז לגשת אליה.
פרסומות דימוי נשים
אידאל היופי מציג נשים כעדינות, בפרסומות נראה לרוב נשים מטופחות ,יפות. עוסקות או במוצרי טיפוח או באוכל. בפרסומת הזאת מציגים את האישה שאוהבת לאכול בצורה גסה (יש יגידו גברית), בצורה אגרסיבית, הפרסומת באה לבקר את הפרסומות שתמיד מציגות נשים עדינות ומציגה את ההיפך הגמור ומראה כי יופי זה עניין של בטחון עצמי ולא של דימויים או סטראוטיפיים.
בפרסומת זו מתייחסים לאישה רק כאובייקט מיני, הגבר נכנס למכונת שיזוף ויוצא בתור אישה. הפרסומת מציגה את האישה כנחותה, היא לבושה רק בתחתון וחזיה. משווק המוצר משתמש בגופה רק למטרותיו האיישים של מכירת המוצר.
גל גדות רוקדת במכנסי הג'ינס החדשים של חברת "קאסטרו" בפרסומת שהוצגה בשנת (2014). הנעת הישבן על רקע המוסיקה והמילים"push it up" מצדיקה את טענותיי בהקשר האובייקט המיני. המצלמה לרוב מעלימה עין מגדות ומתרכזת בתזוזת הישבן שלה, מה שאמור להזיז את שאר הבחורות הצופות ללכת ולהתפנק בג'ינס אחד או שניים.
בזאת הן יכולות להסתפק, משום ש"יהיה להן את מה שיש לכוכבת הפרסומת", למרות שאף אחד אינו מבטיח זאת – אחרי הכול, כל אחת והגוף שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה